לזכרו של
רוני פיפנו
סיפור חייו
רוני פיפנו
רוני, בנם של אסתר ואברהם פיפנו נולד ב 27.12.1949 בחדרה. אביו היה בן לדור שישי בארץ מגלות ספרד ואימו הגיעה מפולין בשנות ה30 של המאה העשרים. רוני למד בבית ספר היסודי "אחד העם", בתיכון חדרה ובפנימיית אלוני יצחק, שם ניגש לבחינות הבגרות. בתיכון היה פעיל ומנהיג חברתי, היה חבר בוועדות של המוסד החינוכי וסדרן עבודה וזכה לאהבה והערכה ממוריו וחבריו. רוני היה חובב ספורט ואהב מאד לשחק כדורגל וכדורסל. היה חניך בתנועת 'מכבי צעיר' בחדרה ובתיכון הדריך חניכים. את זמנו הפנוי הקדיש לפעילות בחוג לדרמה. רוני היה נער חביב, מלא שמחת חיים, עירני ושובב ושפע רוך וטוב לב. הוא ניחן בלב רגיש והבנה לזולת ומנעוריו הצטיין באהבת האדם ואהבה לבעלי החיים. בגלל יחסו המיוחד לבעלי החיים שאף להיות רופא וטרינרי. רוני היה חבר טוב, נאמן ורחב לב לחבריו, ולמשפחתו היה בן ואח אוהב, דואג ומתחשב. הוא אהב מאד את החיים והיה מוקף תמיד חברים וחברות וידע להשרות אווירה טובה הודות לחוש ההומור הנפלא שלו. אי אפשר היה שלא להתאהב באדם הסימפטי, הנינוח והאמיתי שהיה.
שירות צבאי
רוני התגייס לצה"ל בסוף יולי 1968. את תחילת השירות עשה בקורס טייס, ומשם עבר לסיירת השריון של חטיבה 7 הידועה כ'פלס"ר 7'. הוא סיים קורס סיור וקורס מש"קי סיור ושירת בתעלת סואץ. לאור ההצלחה בתפקידיו נשלח לקורס קצינים ואת ההשלמה החיילית עשה בחי"ר. הוא סיים גם קורס צניחה. בתום הקורס שובץ במחלקת סיור של הגדוד בחטיבה 14. רוני מונה לתפקיד מפקד מחלקת טנקים ובתקופת מלחמת ההתשה שירת כשנה בחטיבה 7 תחת האלוף גורודיש , באזור תעלת סואץ תחת יריות, מארבים והפגזות יומיומיות. רוני השתתף בין היתר באחד המבצעים הנועזים ביותר של מלחמת ההתשה: המבצע בו כוחות צה"ל חצו את התעלה, השתלטו על תחנת מכ"ם והעבירו אותה ממצרים לישראל. רוני הצטיין ביעילותו וביחסיו הטובים עם מפקדים ופיקודים כאחד. מפקדיו ציינו אותו כקצין אמיץ, מסור, ישר והגון.
לאחר השחרור
בשנת 1971 רוני השתחרר מהשרות בדרגת סגן ולמחרת טס להולנד ללמוד רפואה וטרינרית בעיר אוטריכט, אופטימי ובטוח כי סיים עם המלחמות. הוא למד שנתיים תוך התגברות על קשיי השפה והצליח מאד בלימודיו. במקביל עבד בביטחון אל על בשדה התעופה באמסטרדם. בקיץ שלפני המלחמה ביקר בארץ עם חברתו יולנדה ושהה רבות בחיק המשפחה.
על אופיו מעידים המכתבים הרגישים שכתב מהולנד לכל בני המשפחה ולחבריו וחברותיו הרבים.
מלחמת יום כיפור
ארבעה ימים לאחר ששב להולנד, פרצה מלחמת יום כיפור ורוני התייצב מיוזמתו בשגרירות ישראל וביקש לטוס לארץ. הוא טס ללונדון ומשם הגיע לארץ. כשהגיע, הופנה רוני לבסיס השריון בג'וליס שם התארגן כוח שריון בפיקודו של נתי גולן.
נתי הקים יש מאין גדוד שריון שהתבסס על חוזרי חו"ל, חיילי ישיבות הסדר, חיילים לא משובצים ומתנדבים. הגדוד, שקיבל את השם "כוח נתי", סיים את ההתארגנות במהירות וכבר ביום החמישי למלחמה עלה לרמת הגולן והצטרף אל הכוחות הלוחמים.
רוני מונה לקצין מטה של הכוח ושובץ בנגמ"ש הפיקוד.
קורות המשפחה
אנג'ל וידאל, אביו של רבי אנג'ל נחמן הגיע לירושלים ב1830. בספר המתאר את קורות המשפחות היהודיות בירושלים במאה ה19 מסופר על חצרו של הרב נחמן אנג'ל שתושבי העיר הגיעו אליו ללמוד דבר חכמה וכל שבת נהג לדרוש בפני הלומדים והמתפללים בישיבת בית אל בעיר העתיקה.
לאה, בתו של רבי נחמן אנג'ל היתה מורה למלאכת יד ועם נישואיה לאהרן פיפנו הם גרו בנחלת שבעה, בירושלים. בהמשך, נאלצו לעבור לכפר חיטים אשר ליד טבריה כי הסבא אהרן שירת בצבא העות'מני והאנגלים הגיעו לארץ. אחר כך חזרו לירושלים וכשהוטב מצבם עברו לנווה צדק בתל אביב. הם קנו בית ברחוב דגניה 20 ושתי חנויות ברחוב שבזי. אחת מהן, חנות בדים. אברהם ובת שבע פיפנו הוצאו מהלימודים בירושלים כשעברו לתל אביב ומנהל בית הספר התנגד לכך כי נחשבו לחכמים ותלמידים טובים.
אהרן ולאה פיפנו ז"ל (הסבים של רוני) הגיעו לחדרה בערוב ימיהם בעקבות ארבעה מילדיהם שהתיישבו בחדרה בסוף שנות ה20 ותחילת שנות ה30 של המאה העשרים: שמחה, אברהם, מרים ווידאל פיפנו. שלוש בנות נוספות: בת שבע, מטילדה ושושנה נישאו ונשארו לגור בסביבות תל אביב.
אהרן פיפנו היה נכדו של רבי דוד פיפנו, ראש בית הספר לרבנים ופעיל ציבורי בנוסף שעסק בארגון אגודות צדקה וסיוע בסלוניקי. דוד כתב סדרה של ספרי המשפט העברי ובסוף ימיו כיהן כרב הראשי של בולגריה. אביו הגיע לירושלים באמצע המאה ה19 ונפטר ב-1887. לאהרן היו אח בברזיל ואחות : דונה שנישאה ליצחק ג'יניאו (מבעלי היקב הראשון בירושלים).
אהרן פיפנו נישא ללאה אנג'ל, בתו של רבי נחמן אנג'ל, אב בית הדין לעדה הספרדית בירושלים ובקיא בתורת הקבלה. המשפחה היתה מיוצאות גירוש ספרד שעברו לאיטליה ואח"כ התפזרו בארצות הבלקן ועברו לירושלים.
אברהם, וידאל ומרים פיפנו הגיעו לחדרה בעקבות האחות הבכורה שמחה שעברה לכפר ברנדייס והייתה ממייסדי ברנדייס. שמחה נישאה לאליהו אבטליון. ככל התושבים בכפר ברנדייס הם קיבלו פרדס לעבד אך בשנות מלחמת העצמאות לא היה לאן לשווק את הפרי והפרדס נמכר לקרן הקיימת לישראל. שמחה בנתה חמישה בתים בחצר ביתה בברנדייס ומידי יום אספה אנשים מהרחוב והזמינה אותם לאכול. לשמחה ובעלה נולדו שלשה בנים: דוד, נחמן ודני אבטליון.
אברהם פיפנו התחתן עם אסתר שעלתה לבד לארץ בעליית הנוער בשנות ה30 מפולין ועבדה בסלילת הכביש מחדרה לפרדס חנה. אברהם היה מראשוני נהגי האוטובוסים ומראשוני חברי אגד בחדרה ובמשך שנים היה המנהל של תחנת אגד חדרה. לאברהם ואסתר נולדו שלשה ילדים: אילנה (תשבי), דני ורוני. רוני פיפנו ז"ל נהרג במלחמת יום כיפור כשהתנדב וחזר למלחמה בהיותו סטודנט לווטרינריה בהולנד.
מרים פיפנו התחתנה עם סלומון שבי והם היו ממייסדי שכונת נווה חיים בחדרה. הם הקימו מגרסה לחיטה ושעורה ברחוב הנשיא בעיר בשותפות עם האחות שמחה אבטליון אך בשנות המשבר של מאורעות 1936/7 נאלצו לסגור את העסק והקימו מכבסה. למרים וסלומון שבי נולדו ארבעה ילדים: מיכאל, דני, כוכבה ונאוה.
לוידאל פיפנו היתה חנות לווילונות ברחוב הנשיא בחדרה. וידאל סייע לאסתר, אשתו של אברהם והוציא סרטיפיקט להבאת אחותה מפולין לארץ לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
משפחת פיפנו ומשפחות שבי ואבטליון אשר קורותיהם נשזרו בקורות העיר חדרה נשארו לגור בה וכך גם חלק מילדיהם אשר נולדו בחדרה.
