רוני, זיכרונות מאת תמר תשבי ביתה של אילנה תשבי, אחותו

כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי בת 12. ידענו שרוני חזר לארץ ועלה לרמת הגולן כי קפץ בדרך להורים בחדרה להגיד שלום או להיפרד. הייתה תקופה במלחמה שלא ידענו אם הוא חי או מת. חי כלומר שבוי בשבי הסורי או אם נהרג בקרב. אמי שהייתה מאוד קשורה אליו, הלבין לה השיער בשבועות האלו של אי ודאות וחוסר שינה...עד שהגיעה הבשורה הקשה. זיהו אותו בגלל מחזיק מפתחות של האוניברסיטה בהולנד.

אני זוכרת שליווינו את רוני למטוס בשדה התעופה ועלינו במדרגות למרפסת לנפנף לו לשלום יום אחרי שהשתחרר מהצבא ב–1971. רוני היה קצין בשריון במלחמת ההתשה בסיני והסבים ואמא וכל המשפחה דאגו וחיו במתח רב כי כל יום נהרגו חיילים. סבתא אסתר הגיעה אלינו מידי שבוע ושיתפה בתחושות. היא חפפה לי את הראש וקלעה צמות עבות ועזרה לאמא בקיפול כביסה. לסבתא היה חוש הומור שגבל בציניות יחד עם החזות הקשוחה.

רוני היה מאושר כשטס להגשים חלום וללמוד וטרינריה בהולנד. חלום ילדות שהחל בהיותו ילד קטן כאשר הדייר בקומה הראשונה בבית היפה של הסבים היה ד"ר אוחובסקי הווטרינר. רוני שאהב בעלי חיים מצא את ייעודו.

בשנתיים בהם למד באוניברסיטה באוטרכט, עבד בביטחון אל על בשדה התעופה באמסטרדם היות ולא ניתן היה להוציא כספים מהארץ מלבד קצבה חודשית קטנה. יחד עם זאת, קנה לנו מתנות ושלח בשמחה. קיבלתי מכנסי ג'ינס ומעיל ג'ינס הולנדי והסתובבתי איתם גאה בזכרון יעקב. לאף אחד לא היה גינס מחו"ל או מעיל ג'ינס באותם ימים. מובן שהרגשתי מיוחדת. לאמא עשה מנוי למגזין הולנדי בתחום עבודות יד אשר הגיע בדואר מידי חודש בימים שלא היו אינטרנט ומדיה תקשורתית. לפני בואו לביקור בארץ שלח מכתבים לכל החברים וביקש רשימת מתנות שיביא להם מהולנד.

בשנתיים בהם למד בחו"ל התכתבתי עם רוני וכך גם אמי וכל המשפחה והחברים. רוני כתב באדיקות ורצה לדעת כל מה שקורה איתנו ובארץ. אינני מבינה איך מצא זמן ללמוד באוניברסיטה לימודי וטרינריה בשפה זרה, לעבוד באמסטרדם, להיות בן זוג ליולנדה שגרה בצד השני של העיר, לטייל ולכתוב כל כך הרבה מכתבים למשפחה, חברים, חברות לשעבר וידידות. המכתבים שהחברים והמשפחה שלחו לרוני להולנד נמצאים ברשותי ואולי אהפוך אותם לספר יום אחד.

במכתבים מתוארים ברגישות רבה ובדקות אבחנה חבלי הקליטה, ההתאקלמות, הלימודים והמבחנים, הקשיים, מזג האוויר הבלתי נסבל בחורף, ועימם ההצלחה בלימודים, החוויות של חיים בתרבות חדשה והטיולים בהולנד ובאירופה. במיוחד אני זוכרת את גלוית הצבעונים שהפיצה ריח נעים ששלח ועוררה התפעלות.

יש לי זיכרונות גם מהביקור של רוני בארץ עם חברתו יולנדה בקיץ 73. הם הגיעו בתום הבחינות של השנה השנייה ללימודים לאחר שטיילו באירופה עם החיפושית שקנה ואנו טיילנו איתם בארץ .יולנדה חברתו הייתה יפה ומיוחדת , הצטיינה בלימודים וגם אהבה אמנות והכינה את בגדיה לבד. בחורה מאוד יצירתית.

לאחר ההלוויה של רוני, הסבתא אסתר ביקשה מיולנדה כי לטובתה לא כדאי לה להיות בקשר אתנו-המשפחה ואני לא יודעת לטובת מי היתה הכוונה. יולנדה הסירה את טבעת האירוסין שרוני קנה לה ממש לפני שטס למלחמה והבטיח להתחתן עמה כשיחזור. סבתא נתנה לי את הטבעת וענדתי אותה כמה שנים עד שאבדה, לצערי.

הכאב שמותו של רוני הסב לנו במשפחה היה רב וקשה להכלה. הסבא כבר לא מצא טעם לחיים וחלה והסבתא ביקשה מחברים של רוני לא לבוא לבקר כי קשה לה...

כילדה אף פעם לא הבנתי למה רק המשפחה הגיעה לטקסים בימי הזיכרון ולא חברים וחברות שהרי רוני היה כל כך חברותי וכולם אהבו אותו . הסבתא בחרה להתמודד עם כאב האובדן בדרך שלה.

מותו של רוני תמיד הרגיש כמו פצע פתוח. רוני עלם חמודות, עם חוש הומור נהדר ומוכשר כל כך שנגדע בדמי ימיו לאחר שהתנדב לשוב מחו"ל להגן על המדינה.

תמיד הרגשתי שאהב אותי. רוני היה אדם מאוד חם, כנה ופתוח וידע להעביר את מה שהרגיש. לפעמים אני תוהה איך היו נראים חיינו כמשפחה אילולא נהרג בקרב והיה מתחתן ונוטע שורשים בארץ.